פסק-דין בתיק עת"מ 21208-03-10

פתח דבר

1.         בפני עתירה מתוקנת בשנית כנגד החלטה מיום 27/6/10 של ראש רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול במשיב (להלן: " ראש הרשות"), על יסוד המלצה מאותו יום של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים (להלן: " הוועדה" או " הוועדה הבינמשרדית"), ולפיה נדחתה בקשת העותרת לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים.

הרקע העובדתי וההליכים המשפטיים

2.         העותרת, ילידת 1989, נתינת גאנה, התייתמה בילדותה משני הוריה.

            אחיה הגדול לקח אותה עימו, ויחד הגיעו לישראל בשנת 2002, כשהעותרת עודנה ילדה רכה בשנים, בת 13.

            לא עבר זמן רב ואחיה גורש מהארץ, כשהעותרת נותרה כאן לבדה.

            העולם לא האיר לעותרת פנים. היא חיה בשולי החברה, ללא כל משפחה ותמיכה, ללא כל בטחון קיומי, ואף מבלי שזכתה ללמוד בבית ספר ולרכוש השכלה או מקצוע.

3.         בשנת 2004, בהיותה בת 15 בלבד, נעצרה העותרת כשוהה בלתי-חוקית.

            לאחר שני דיונים בביה"ד למשמורת, ומשנוכח ביה"ד שהעותרת קטינה ונטושה, הורה ביה"ד על שחרורה של העותרת, כאשר נציג הקהילה הגנאית בישראל מר קומסון לקח אותה תחת חסותו.

            מר קומסון ניסה, אך לא הצליח, לאתר כל בני משפחה או קרובים של העותרת בארץ ובחו"ל; והעותרת נותרה כמקודם לבדה בעולם.

4.         בהמשך לכך, במהלך שנת 2005, שבו הרשויות ועצרו את העותרת, אף שהיא עודנה קטינה, כבת 16.

            עניינה של העותרת שב והתברר בפני ביה"ד למשמורת, אך היא לא שוחררה; וגם עתירה שהגישה לביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א נדחתה.

5.         רק ביום 9/6/05 שוחררה העותרת בשנית, לפי צו ביניים שניתן בביהמ"ש העליון, במסגרת ערעור שהגישה (באמצעות ארגוני זכויות אדם) על פסק-דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים.

            מאז יוני 2005, ומכוח אותה החלטה של ביהמ"ש העליון, וכל עוד נמשכו הליכי הערעור משך מספר שנים, שהתה העותרת בישראל כחוק.

6.         בסוף שנת 2008 נמחקו ערעורה של העותרת וערעוריהן של קטינות זרות נוספות (שהדיון בהם אוחד) - כיון שכולן נעשו במהלך השנים לבגירות, והעניין שעמד ביסוד הערעורים (זכויותיהן כקטינות) הפך לתיאורטי.

            ביהמ"ש העליון קצב למערערות 3 חודשים להתארגנות לצורך עזיבה, וזאת בהנחה כי אלו שטרם עזבו מתכננות בלאו הכי לעשות כן.

            מכל מקום, העותרת, שהייתה כבר לבגירה אך נותרה בודדה ללא כל משפחה וקרובים בעולם כולו - נשארה בישראל, כאשר מפברואר 2009 ואילך לא היה עוד בידיה כל היתר שהייה כדין.

7.         ראוי לציין, כי משך כל התקופה, מאז הגיעה לארץ בשנת 1989 כילדה בת 13, עד להיותה להיותה לבגירה בת 18 בשנת 2007, והלאה עד להיותה כבת 20 בעת פקיעת צו הביניים בשנת 2009 - העותרת חיה במדינת ישראל בשוליה של החברה כאמור לעיל, וזאת מבלי שגורם שלטוני כלשהוא מטפל בעניינה ודואג להבטיח את שלומה, מחייתה וחינוכה.